דיג באילת: איפה מותר ואסור לדוג, אילו דגים מותרים, ואילו דמויים ופיתיונות להביא (2026)

אפשר לדוג בחכה מהחוף באילת בלי רישיון אישי, אבל לא בכל מקום ולא כל דג מותר. במפרץ אילת יש אזורים סגורים לדיג, שמורות טבע, ורשימה קצרה של משפחות דגים מותרות — כל השאר ערכי טבע מוגנים. המדריך מבוסס על מקורות רשמיים של רשות הטבע והגנים ומשרד החקלאות, נכון ל-5 באוקטובר 2026. הוא אינו ייעוץ משפטי: לפני יציאה תמיד כדאי לאמת מול הרשויות.

רישיון: לחכה מהחוף לא נדרש; לרחפן או לעפיפון נדרש רישיון אישי · אסור לדוג: שמורות טבע, אזור קצא"א, ומקומות שאינם מסומנים אך סגורים (נמל, מרינה) · דגים: רק 21 משפחות מותרות; כל השאר מוגנים · זהירות: ברקודה מהמין Sphyraena barracuda מוגנת גם כשהיא קטנה

איפה אסור לדוג באילת — איך קוראים את המפה

רשות הטבע והגנים פרסמה בתקנות הדיג של מפרץ אילת (מרץ 2025) מפה רשמית של איסורי דיג (מאי 2025). היא מחלקת את המפרץ לארבע קטגוריות, ובהן שני אזורים שבהם אסור לדוג מהחוף בכלל:

• אזור קצא"א (אדום): אסור לדוג. אין לתכנן שם יציאת דיג.
• שמורות טבע מוכרזות (ירוק): אסור לדוג, כולל בחכה מהחוף ובז'רז'ור. אין פטור לדייג עם חכת-חוף, ושחרור הדג לא מכשיר את הדיג.
• רצועה סגולה בדרום: איסור דיג מהחוף עד 200 מ' מהחוף. לא מדובר בנקודה שמתאימה לדיג, ולכן אין להתייחס אליה כחוף מותר.
• כחול מקווקו: איסור דיג ספורטיבי מכלי שיט בטווח 300 מ' מהחוף. זה איסור על דיג מסירה, ולא על דיג מהחוף בפני עצמו.

חשוב: המפה עצמה מצהירה שאינה אסמכתא לקביעת גבולות מדויקים. מקום שאינו מסומן בה עדיין יכול להיות סגור לדיג, למשל נמל, מעגנה, חוף רחצה או שטח סגור. את הנקודה המדויקת בודקים בכלי הממשלתי באתר רשות הטבע והגנים ובמפת אגף הדיג, ובשאלה ישירה לרשות.

החוף הצפוני, הרודוס ומפרץ השמש

אלה המקומות ששמעתם עליהם מדייגים, אבל לא נמצא מקור רשמי שמתיר דיג בהם במפורש. אין היתר גורף לכל החוף הצפוני, וגם לא היתר לכל דג שנתפס. עיריית אילת מונה ארבעה חופי רחצה מוכרזים, והחוף הצפוני אינו נקודה אחת שאפשר להגיד עליה 'כאן מותר'. התוצאה המעשית: מי שמחפש נקודת חכת-חוף צריך לברר מול פיקוח החופים או המציל אם דיג מותר שם ובאיזו שעה, ולא להסתמך על 'כולם דגים שם'.

ההמלצה שלנו: אם הנקודה צמודה לשמורה, לחוף רחצה פעיל או לנמל — מחפשים אחרת. אם לא ברור — לא דגים עד שבודקים.

המרינה, שוברי הגלים והנמל

מרינת אילת מוגדרת מעגנה. לפי תקנות המעגנות, דיג בחכה בה דורש רשות של מנהל המעגנה ובתנאים שיקבע. רישיון דיג אינו מחליף את הרשות הזו. גם שובר גלים אינו מותר אוטומטית: יש לברר אם הנקודה בתוך תחום המעגנה או שטח סגור, ואם ההטלה מסכנת כלי שיט או אנשים.

הדרום, שמורת האלמוגים וטאבה

החופים הדרומיים באילת נמצאים בחלקם בתוך שמורות ובחלקם בגבולן. שמורת האלמוגים ושמורת טאבה אינן חלופה בטוחה. יש תוכנית להפוך את הקטע שבין המגדלור למסוף טאבה ל'שמורה פתוחה', אבל הפתיחה לציבור אינה אומרת שהדיג שם מותר. שמות חופים כמו הדקל, מוש וקיסוסקי אינם הוכחה להיתר. את הנקודה מתאימים למפה, ובלי התאמה — לא דגים.

איזה דגים מותר לדוג באילת

במפרץ אילת כל הדגים מוגנים כברירת מחדל. הרשות החריגה 21 משפחות בלבד (כ-137 מינים) שהדיג בהן מותר. כל מין שאינו ברשימה הוא ערך טבע מוגן שאסור לדוג. בין המשפחות המותרות: צניניתיים, קולייסיים, ספרוסיים, בורי, מוליתיים, כחליים, שיפודניים, סרדין ואנשובי.

חשוב להבין שהרשימה בנויה לפי משפחות ולא לפי כינויים. 'דג שדומה לסרגוס' אינו בהכרח מותר, ולכן לא מסיקים היתר מדמיון או משם עממי.

צניניתיים: GT, אינטיאס וקווין-פיש

משפחת הצניניתיים כוללת כמה דגי ז'רז'ור מוכרים: צנינת ענק (GT, Caranx ignobilis), אינטיאס (Seriola dumerili) וקווין-פיש (Scomberoides lysan). שלושתם מותרים לפי הרשימה. הכינויים 'טרכון', 'טרוולי' ו'האינטיאס של אילת' אינם מדויקים, ולכן עדיף לזהות לפי המין ולא לפי שם.

אלה דגי מטרה מעניינים לז'רז'ורים, אבל אין בסיס להבטיח שאפשר לתפוס GT, אינטיאס או קווין-פיש גדולים ביציאת חוף רגילה. נוכחותם במפרץ אינה מעידה על שפע בנקודה או בקרבה לחוף באותו יום.

טונות ומקרלים

בקולייסיים נמצאות טונות ומקרלים. אלה דגים נעים בפתוח, ולכן הם עשויים להופיע ליד החוף בתקופות מעבר או כשיש להקות דגי-מאכל. אין לראות בכך הבטחה לעונה, אלא הזדמנות מזדמנת.

ברקודה — החריג החשוב

משפחת האספירניים (ברקודות) מותרת לפי הרשימה, פרט לברקודה מהמין Sphyraena barracuda. השם 'ברקודה גדולה' מתייחס כאן לשם המין ולא לגודל הדג. ברקודה מהמין הזה מוגנת גם כשהיא קטנה, ואין מתירים אותה משום שהיא 'קטנה'.

אם אין זיהוי בטוח — משחררים. אין לבנות על הכינויים הכלליים 'מליטה' או 'ברקודה' כאילו הם מסמנים דג מותר.

בורים ודגי פיתיון

בורי שייך לקיפוניים ומותר לפי הרשימה. ספרוסיים, סיכניים, מוליתיים ולוטיניים יכולים להיות רלוונטיים לדיג פיתיונות, בכפוף למין ולמקום. מפתחים את הבחירה לפי המשפחה הרשמית, ולא לפי כינוי מקומי.

דגים שאין לדוג: דקרים, לוקוסים, דגי תוכי ונפוחיות

דקרים ולוקוסים (משפחה שמוכרת בלשון הדייגים כ'קיסריים') אינם ברשימת ההחרגות, ולכן הם ערכי טבע מוגנים באילת. גם דגי תוכי אינם ברשימה. אין לדוג אותם.

נפוחיות הן מקרה מיוחד: רעלן הטטרודוטוקסין שלהן אינו מושמד בבישול או בהקפאה. אין לאכול אותן, אין להאכיל בהן, ואין להסיק מהן ש'כל נפוחית ניתנת למאכל'.

דיונונים, תמנונים וחסרי חוליות אחרים מוגנים. אין לאסוף קלמארי כדי להכין פיתיון, וגם אין להשתמש בו כפיתיון חי.

אילו דמויים להביא לאילת

חשוב לומר בכנות: אין בנמצא דירוג מוסמך של דמוי מנצח לאילת. מה שיש הוא ניסיון מעשי וכלל אצבע. ההמלצה שלנו לסט חוף קל-בינוני לטווח הטלה של כ-10 עד 30 גרם:

• ג'יג מתכתי מאורך בגוף כסוף, כ-21 עד 28 גרם, כבחירה ראשונה. הוא נקשר בקלות ומאפשר גלגול איטי ומהיר.
• פנסיל שוקע או מינו צר בגודל 70 עד 100 מ"מ, כשיש דגי-מאכל קטנים במים.
• טופ-ווטר או פופר סביב 13 גרם, רק כשרואים פעילות על פני המים. לא כברירת מחדל.
• סיליקונים בצבעי כסף, כחול-ירוק וזהב. מתחילים בצבעים טבעיים ומחליפים לפי התגובה.

לגלגול: מתחילים בגלגול איטי עם שינויי מהירות בג'יג, ובודקים תגובה לפני שמחליפים. מביאים כמה צבעים של אותו משקל, כי שקיעת הדמוי והצבע משפיעים על הנגיעות.

אילו פיתיונות להביא

לדייגי פיתיון: חתיכות דג ממקור מסחרי חוקי, כמו סרדין או גמברי, על קרס קטן. לבורי מתאימים לחם או בצק. אסור לאסוף פיתיון חי בשבקה, ברשת או במלכודת, ואסור לאסוף קלמארי או דיונונים.

עדיפות לפיתיון ממקור מסחרי. כך מוודאים שהפיתיון עצמו חוקי, ושלא נוצר נזק לערכי טבע מוגנים.

מתי ואיך להתחיל

מתחילים באור ראשון עם סט קל-בינוני, ובודקים סימני דגי-מאכל: רדיפות, שיכוך על פני המים ופעילות קרובה. אם רואים דגים קטנים — פנסיל קטן או מינו. אם יש רדיפות על פני המים — ניסיון קצר בטופ-ווטר. בהיעדר תגובה, משנים עומק ומקטע שחייה ולא רק צבע.

יציאה ראשונה לא בונים עם סט כבד מאוד 'לדג ענק'. עדיף סט שאפשר להפעיל איתו זמן ארוך, ולידר ארוך שאינו נחתך בשיניים חלפיים.

רישוי וכללים לפספס

• חכת-חוף רגילה, ללא אמצעי עזר: פטורה מרישיון דיג אישי. הפטור אינו מתיר דיג בשמורה או בנמל או במעגנה ללא הרשות הנדרשת.
• רחפן, עפיפון, בלון ואמצעים שמרחיקים את הקרס: מחייבים רישיון אישי.
• דיג מכלי שיט: לבעלי רישיון בלבד, ואסור לדוג בתוך 300 מ' מהחוף.
• אסורים באילת: רובה דיג, רשת זריקה (שבקה) ודיג בחטיפה.
• רשתות, מלכודות ומערכי קרסים: ברישיון מקצועי בלבד.
• נהיגת רכב על קו החוף: אסורה.
• עונת הרבייה 2026: ההודעה על סגר הדיג מתייחסת לים התיכון ולכנרת, ולא למפרץ אילת. אין להסיק מכך אוטומטית.

לבירור נקודה: אגף הדיג בטלפון *6016 ורשות הטבע והגנים *3639. שאלה שכדאי לשאול: האם הנקודה נמצאת בתחום חוף רחצה, שמורה או מעגנה, האם מותר הדיג בכיוון ההטלה, והאם יש מגבלת שעות.

שאלות ותשובות